החלטה בתיק ב"ש 9040/07

1.         לפני הודעת ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ר' שליו-גרטל) במ' 7140/07, מיום 8.1.07, בגדרה נדחתה בקשת העוררת להרחיק המשיב מאזור חברון לתקופה של שלושה חודשים. לפיכך, הורה בית משפט קמא על שחרור המשיב בתנאי שיחתום על התחייבות עצמית בסך 1,000 ש"ח, ויתייצב לחקירה על-פי דרישה.

2.         בהודעת הערר נטען, כי השוק הסיטונאי בעיר חברון (להלן: "המתחם") פונה מיושביו והנכסים במקום הוגדרו כרכוש ממשלתי באחריות הממונה על הרכוש הממשלתי (במסגרת הליכים אזרחיים). משכך, התחייבה העוררת לפנות את המתחם מהפולשים שנכנסו אליו בקיץ 2001, ולאחר הצהרתה כי הפינוי יבוצע בכוח עד ליום 15.2.06 - התפנו הללו מן המקום ביום 31.1.06. והנה, בתאריך 7.1.07, בשעה 14:30 או בסמוך לכך, נערך במתחם סיור על-ידי שוטרי תחנת חברון, או-אז נמצאה בו חנות שדלתה פתוחה. שוטרי הסיור מצאו את המשיב בעודו ישוב על מזרון בחנות, אלא שהלה מסר להם שמפאת מגוריו במקום משך מעלה מחודש ימים, אינם יכולים לפנותו. בנסיבות אלו, סרב המשיב לשתף פעולה עם השוטרים. עת סרקו המקום גילו השוטרים כי מנעול הדלת נעקר ממקומו והוחלף באחר, וכי מפתח המנעול החדש מצוי בסמוך למקום הימצאו של המשיב.

3.         לסברת העוררת, שגה בית משפט קמא בקבעו ממצא שבעובדה לפיו שהה המשיב בחנות משך מעלה מחודש. זאת ועוד, אליבא דעוררת - בנסיבות שתוארו לעיל אכן קם יסוד סביר לחשד כי המשיב ביצע עבירה של הסגת גבול. חומר החקירה שהוצג בפני הערכאה הדיונית (ואף חומר חקירה חדש שהתווסף מאז) מבסס לדידה את האמור, ומכאן טענתה כי יש מקום להתערב בהחלטה נשוא הערר. ודוק: לצורך הוצאת צו הרחקה כנגד חשוד בעבירה, שכאמור לא שיתף פעולה עם חוקריו, די בחשד סביר לביצועה, היינו, בחומר ראייתי בראשיתי שאף לא מגיע כדי ראיות לכאורה, וכל שיש לבחון הוא האם יש הצדקה להמשך חקירה פלילית. לכן, עצם הימצאות המשיב במתחם שלא כדין (לרבות - נוכח חשד כי ביצע שינויים בחנות), כל שכן בהתחשב בשתיקתו בחקירה, מוליכים לכלל מסקנה כי אכן יש טעם בהמשך חקירתו במשטרה תוך הרחקתו מאזור חברון בתנאים הנקובים.

4.         בדיון לפני הסכים בא-כוח העוררת לקבל התחייבות המשיב שלא להיכנס לאותה חנות בה שהה ולפנות חפציו מהמקום. הסכמתו זו התנה בא-כוח העוררת בקביעת בית משפט זה כי שגתה הערכאה הדיונית בקובעה ממצא עובדתי, לפיו שהה המשיב בחנות משך מעלה מחודש, זאת - בשלב מקדמי ולכאורי גרידא וללא כל ביסוס בחומר הראיות הרלבנטי. מנגד, טען בא-כוח המשיב כי אין מקום לערר, ולו יתקבל - נתבקש בית המשפט לעכב ביצועו של פינוי המשיב מהחנות למשך 48 שעות לצורך הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

5.         הנני סבור כי דין הערר בעיקרו להידחות. ראש לכל יצוין, כי תוכן החלטת בית משפט קמא אכן מעורר ספק שמא נקבע "ממצא עובדתי" בטרם עת וכפי הנטען, כאילו שהה המשיב בחנות משך מעלה מחודש. למען הסדר הטוב יוער, כי החלטת בית משפט קמא מיום 8.1.07 קובעת כהאי לישנא:

"לאחר שעיינתי בחומר החקירה, לא שוכנעתי כי קיים חשד סביר שהחשוד ביצע את העבירה המיוחסת לו בבקשה. להיפך, מחומר החקירה עולה שהחשוד מתגורר למעלה מחודש בחנות נשוא הבקשה ".

(ההדגשות הוספו - צ'ס')

6.         לדעתי, שגה אפוא בית משפט קמא שעה שלא זיהה בחומר החקירה "חשד סביר" לביצוע העבירה. לא-זו-אף-זו, קביעת בית משפט קמא, כי "מחומר החקירה עולה שהחשוד מתגורר למעלה מחודש בחנות נשוא הבקשה", מהווה קביעה פוזיטיבית שאינה במקומה, לא כל שכן בשלב מקדמי זה. ראשית, חומר החקירה אינו מאשר קביעה זו (ראו: הודעתו של מר נביה חוסין, מפקד משמרת ביחידת מערת המכפלה, המשרת במשטרת ישראל - במרחב חברון, מיום 7.1.07, וכן הודעתו של מר יוסי עורקבי, מפקד יחידת מערת המכפלה במרחב חברון,  מיום 9.1.07 - שנגבתה לאחר מתן ההחלטה נשוא הערר); ושנית, השלב המשפטי הנוכחי אינו מאפשר לעגן קביעה פוזיטיבית מעין זו אלא בגדר השערה או ספקולציה, אפילו הייתה מעוגנת בראיה תומכת. יוזכר, כי הננו מצויים בשלב הטרום לכאורי בו נזקק בית משפט לראיה שיש בה כדי להקים "חשד לכאורי" לביצוע עבירה גרידא. דא ותו לאו - וזאת ביססה העוררת.

7.         ברם, בקשת העוררת לסילוק המשיב מהעיר חברון למשך שלושה חודשים הנה בלתי מידתית בעליל והנני סבור כי בדין נדחתה על-ידי בית משפט קמא. הנזק שעשוי להיגרם למשיב לו דרישתה של העוררת תיענה, אל מול הסיכון הפוטנציאלי הכרוך בהיוותרו בעיר חברון - בתנאים מגבילים סבירים ומידתיים, מוליך לכלל מסקנה כי יש וניתן לעצב פתרון הולם וראוי יותר לנסיבות שנוצרו, כזה שיענה על כל הצרכים שיש להביא בחשבון בשלב מקדמי זה. ודוק: המשיב אינו בחזקת עבריין סדרתי השם ללעג ולקלס את החלטות בית המשפט, וכל עוד לא הוכח אחרת אין לנהוג בו בחוסר רגישות טוטאלי - כעמדת העוררת. לו יפר המשיב החלטות שיפוטיות, או ישוב לבצע עבירות (לכאורה) בעתיד, ישקול בית המשפט המוסמך עמדתו מחדש.

8.         גם דין טענת בא-כוח המשיב, לפיה מנצלת העוררת את סדרי הדין במשפט הפלילי לקידום מטרות אזרחיות או לקביעת עובדות בשטח, שיש בהן כדי לשלול מהמשיב זכויות מהותיות המוקנות לו בדין - כאלו או אחרות - להידחות. בית משפט זה אינו יושב כערכאה דיונית (אזרחית או פלילית) בתיק זה, ודי לו, כאמור לעיל, בראיות לכאוריות, אפילו - דחוקות, המקימות "חשד סביר", כדי ליתן לעוררת סעד זמני ומדוד.

9.         אשר-על-כן, חלף החלטת בית משפט קמא, הנני קובע בזאת כי על המשיב לחתום על התחייבות כספית בסך 3,000 ש"ח, שלא ייכנס לחנות האמורה בה נתפס, ויתייצב לחקירה משטרתית עת יוזמן אליה. אם לא יחתום על ההתחייבות הנ"ל, ייאסר לשלושה ימים.

החלטה זו תעוכב עד ליום 31.1.07 שעה 10:00.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים באמצעות הדואר  (בהסכמתם).

ניתנה היום, י' בשבט תשס"ז (29 בינואר 2007), בהעדר הצדדים.